אני כותבת לכם מהכפר האולימפי, לפני הכל אני רוצה להביע את השתתפותי בצערה של משפחת מנדל. הידיעה על מות אביו של אלון הכניסה את המשלחת להלם מסויים. מקרה כמו זה מכניס את הכל לפרופורציות. אנחנו נמצאים כאן בשביל אלון, לתמוך ולעזור בכל דבר שניתן.
קצת קשה לחזור לשיגרה, אבל ממש אין ברירה. לוח הזמנים שלנו צפוף, אני מתאמנת פעמים ביום אימוני טניס ובנוסף אליהם גם אימון כושר יומי. האימונים שלי מעט שונים מתחרויות רגילות מפני שאני וציפי מתאמנות יחד לקראת תחרות הזוגות. בתחרויות שלי במהלך השנה אני לא מתאמנת על זוגות ספציפית אבל הפעם המטרה גדולה וחשובה ואנחנו עובדות קשה באימונים.
אני נמצאת בבייג'ינג כבר כמעט שלושה ימים. ההתרגשות לפני הטיסה הייתה גדולה, כבר כשמדדתי את התלבושת של הנבחרת בבית עברה בי צמרמורת. הטיסה עברה מצויין, ישנתי כמעט את כולה במיוחד בגלל שקיבלתי שלושה מושבים ויכלתי לישון מצויין, בנחיתה הזמינו אותי לתא הטייס והיה כיף.
השהייה בכפר האולימפי היא מדהימה. אלפי ספורטאים מסתובבים בכפר עם מדי המדינות שלהם ומחליפים סמלים של המדינות אחד עם השני. בשעה הראשונה שלי בכפר כבר פגשתי את אזארנקה השותפה הקבועה שלי לזוגות בסבב. ראיתי את גאסול וכנראה עוד הרבה ספורטאים אחרים שלא ממש זיהיתי. אתמול פגשתי את רוברדו הטניסאי הספרדי והחלפנו סמלים, נדאל הגיע אלינו וביקש גם הוא סמל ממני, אמרתי לו רק בתמורה לסמל ממנו, הוא התנצל ואמר שאין עליו כרגע והבטיח להביא לי ביום אחר... חסר לו אם הוא לא מקיים.
אחד מנושאי השיחה הכי מדוברים הוא מזג האויר, אני ספציפית לא מרגישה שום דבר יוצא דופן חוץ מזה שחם ולח מאוד, אבל אני רגילה ואוהבת אקלים מהסוג הזה.
החדרים בכפר מדהימים, מאוד נוחים ומרווחים יש הכל בחדר ובאמת שאין לי תלונות על התנאים.
אני אמשיך לעדכן אתכם בכל הזדמנות שתהיה לי.